חיבור: עבור קרן שרת |יוני 2005 | ניו-יורק| שירי סנדלר
מה אתה רואה?
השגתי את הציור הזה במכירת-מדרגה . הנערה שהעבירה את הדירה שלה נתנה לי אותו במתנה. הוא נתלה על הקיר שלי ונמצא שם מאז, יצוג מבוצע היטב של תפוח, בידי אמן לא-ידוע, לא חתום ולא מתוארך.
איך זה נראה לך?
החלק המואר מדגיש את החלק המוצל, וסך כל החלקים מתאגדים לשלם.
התפוח מלא הברק מונגד על רקע כהה, הפרי המוצל מוצג בחשיפה לתאורה בהירה.
היסטוריה ומיתוסים
הפרי האסור, חוה, החטא הקדמון, פיתוי, ידע, כח-המשיכה, גוף, דם, פריון, צריכה, כליון, אחריות.
מציאות
זוהי תמונת-שמן. היא שלי כיוון שניכסתי אותה. היא גם כל הנמצא למעלה. היא גם שום דבר מכל זה, זהו ידע שהועבר לידי.
מאמר
קיימת מידה רבה של רומנטיסיזם מן העולם-הישן בהאדרת האמן, המחבר.
למושג ‘האמן’ חשיבות מועטה כיום, כאשר היחלצותם של אמצעי היצור ממיעוט נבחר, אל כלל האוכלוסיה – שיחררו את הדימוי החזותי מן האמנות אל שלוחה של תקשורת יומיומית.
אם זה דרך אימייל, עיתונות און-ליין, או טלפונים בעלי מצלמות.
לאן נעלמה ההילה של ‘האמן’ בעידן המחשב?
השאלה אותה אציג היא מהיכן לקבל מחדש את אותה הילה?
או במקום מהי אמנות, כיצד ניתן להגדיר מחדש אמנות באופן עדכני.
מהו תפקידן של האמנויות החזותיות בחברה ללא היררכיה (חזותית) נראית לעין?
לצורך העניין אסמן קודם את האקדמיה, גבול נוסף סביב הגלריות והמוזיאונים.
גבול שלישי אסמן סביב מדיה עצמאית. גבול רביעי ואחרון הוא באמנות המסחרית.
כל אותם מוסדות משנים את יעודם. האקדמיה, במקום להוות מעוז לחופש הביטוי מנציחה את גבולות הממשל ומאשרת אותם. הגלריות והמוזיאונים מהווים חלל תצוגה עבור עסקי האמנות.
האמנות המסחרית, פופ על כל נגזרותיו, היא זו המעצבת את דעת הקהל וקובעת דפוסי תרבות.
המדיה העצמאית, במה לחופש הביטוי שאינה תלוית-כסף, היא זו השומרת את ערכי הדמוקרטיה.
אני מאמינה כי התשובה לניסוח מהי אמנות חדשה נחה בביטול הגבולות בין הוירטואלי והמוחשי; כלומר העלמת ההבדלים ביניהם תוך שימוש ביסודות המשחק ממנו הם צומחים.
אמן מדיה-חדשה צריך להיות מושכל בכוחות השוק, והם כלכליים, גאו-פוליטיים וסוציאליים ואינם ניתנים להפרדה מן התרבות החזותית כפי שאנו חווים אותה, או מכל דבר אחר לצורך העניין.
התקופה הנוכחית מרווה אותנו ביצוגים של תשוקה וצריכה, דימויים המייצרים ומקיימים תרבות (המערב). תשוקה זו אינה ברת-מימוש; נדמה כי אנו נוסטלגים באופן תמידי כלפי העתיד, תחושה המסתמנת כמדע בדיוני (מימוש התשוקה הוא מדע בדיוני) כיוון שמכונת הדימויים מקיימת את עצמה במעגל נצחי של יחסי יצרן/צרכן.
אבל מי מייצר את הדימויים האלה?
נוצרת בעיה בישראל, כאשר התרבות המקומית מנכסת לעצמה תרבות מערבית יחד עם סמליה המרוקנים, דבר המותיר את חוויית הצריכה לבדה. אני מאמינה כי תוכן תרבותי מקורי אינו ניתן למסחר, אלא נבנה במשך זמן ונולד מתוך חיים במקום.
מתוך החיים בניו-יורק, ניתן לומר כי פופ הוא אכן הבסיס התרבותי עליו היא (אמריקה) חיה ובלתי-ניתן להפריד את ההמונים מתזונתם, או להפריד אמירה אמנותית מפס-הייצור.
ההבדל בין יצרני תרבות וצרכניה אינו ניתן יותר למדידה, מאז שהמהפכה הדיגיטלית פתחה את כל הגבולות.
ההבדל נשאר ביכולת לייצר שיח בעל נימה ביקורתית.
דרך אחת לייצר ביקורת כזו היא לאמץ את הפופ כהיסטוריה החזותית של התקופה הנוכחית, בה חלום-העתיד (אוטופיה), כיסופי-עבר (נוסטלגיה) והלם-ההווה (העכשווי) יתמזגו לרצף-זמן אחד המבטל את כל יחסי-הניגוד ומכיל בתוכו את סך כל האפשרויות.
מדע בדיוני? בקרוב.
1.
בקרוב
כרוז קורא בקרוב.
בקרוב יגיע.
כאשר יגיע, עדיין
ימשיך להכריז.
www.shirisandler.com/soon
2.
סיפור א.
מרכז העיר,
ע. חזתה אימפריות נופלות.
שיקרתּ, כאשר קטפנו פרגים
בסמטה פלונית לאחר
המלחמה
www.shirisandler.com/story
3.
ג’ורג’יה,
מעולם לא
התרעמת -
על סטיגליץ.
לחייך הסמיקו
באור,
של ג’ורג’יה
4.
ג’יל ג’ויס
בסהרי הדום
הזדלקות מוחש
שדני מצטחקים
סורר שחינה
5.
אבן (עברית) ומשמעותה מתערבלות סמנטית במילה האנגלית אפילו, איבן, שווה, שויון
אל מול הפריים שויזואלית מנסה לשקול, אך לשוא – את יחסי הכוחות
מדובר במאבק או בשיח עצמו שהפך לאוביקט
אך באותו זמן, זהו אך ורק מכתב אהבה, געגוע למה שאינו יכול להתממש.
ר,
אפילו אצל המלאכים-
טוב ורע זהים סמנטית
ממרחק, אדום וירוק לעיוור צבעים
הכל נמלים על גבי עורקי דם
ונהרות חיים
גם אבן בה מדובר
איננה אפילו
6.
X
יקר,
אתה זוכר איך החלקנו
סביב בזירה לבנה, בה ארון
גבישי התרסס.
זה קרה כאן –
על הירח.
X
1.
Coming soon,
to anywhere near you.
When it comes, will
Still be nearing.
Flash animation,
VIDEOZONE 1st intl. biennale for video art, Tel Aviv 2002
www.shirisandler.com/comingsoon
2.
A. story:
city center,
eye witnessed empires fall
you lied, while Picking Poppies
in Anonymous Alley
after the war
Flash animation, website 2003
3.
Georgia,
you were never cross
with Stieglitz.
A blushing blossom at
the Georgia light.
“Georgia, all perked up.”
2003. 12”x12”, acrylic on canvas.
small works show Jan 31st – March 12th 2004
4.
Crescent Noon
Slither Felt
Demons snicker
Allies Dwell
“Jill Joyce”
August 2004. 30”x30”, series of four paintings.
Acrylic, thread, felt, silk, glue and premium interior latex on raw canvas.
About Glamour, inc. gallery, Williamsburg
http://aboutglamour.net/English/home.e.html
5.
From the angel’s point of view
Good and bad semantically equal
Green and red to the color blind
, Even
From a distance
Ants over blood veins and rivers of life
EVEN
2 min, Color, silent. paint/ paper/ video/ animation.Year of prod. 2004
Ocularis Cinema @ Galapagos Art Space, March-June 2004
6.
Dear,
remember how we skated round a
white arena, where a crystal casket cracked.
it happened here –
on the moon.
X
X marks the spot or KISS
December 2004. mixed media installation.
Noise in the blue channel, NYU MA show
Installation with paper sculpture 12”x30”, 3 light fixtures, and a strip of etchings
(intaglio ink on rives paper) which hangs vertically from the ceiling.
In the middle there is a video projector on a tripod, projecting to the ceiling a video, 1 min loop.
7.
EATING IT WHOLE
2005, 12X12” c-prints
NEW.MASS.ART, CAC contemporary art center, North Adams, MA
http://itp.nyu.edu/itp/object/itpnews_massart.html
8.
ANDY WAS SHY (2005, in progress)
continues here http://blog.shirisandler.com/?p=72
ברוקלין.
אני גרה בברוקלין.
לפני 10 שנים, קהילה קטנה של אמנים חצו את גשר וויליאמסבורג ממנהטן, ולא הביטו אחורה. הם השתלטו על מפעלים ומחסנים נטושים ובנו אותם מחדש להיות סטודיו(ים), לופטים, גלריות וחנויות.
אקט זה סימן את ההתנתקות מכלכלת-הכסף ואת הנסיון לבסס רוח עצמאית, במקום בו כולם מכירים ותומכים אחד בשני, באשר הם העסקים המקומיים או רק כחברים.
אקט זה היה חלק מהבעת אדישות כלפי הגלריות הגדולות של צ’לסי וסניפי הסטארבקס ומתקיים יד ביד עם הנסיון לעצור את הפיתוח האזורי של השכונה.
למרות כוונות אלו, וויליאמסבורג הפכה למקום האופנתי ביותר לגור בו בניו-יורק ושכר הדירות הרקיע שחקים.
אבל אותה גישה עצמאית ממשיכה להתפשט בברוקלין.
אמנים מקדמים שינוי, שכונה מתנקה וכל השאר עוברים לגור בה.
איזה כח עצום היא אמנות.
זהו המקום בו למדתי איך למצוא פתרונות לקיום עצמאי כאמן, כמו להיתמך על-ידי עבודה מסחרית ולקדם חילוף שלא-למטרת-רווח. בקהילה גדולה שכזו בה כל אחד אמן, לכולנו יש עבודות-יום וכולנו מעבירים את הרווח אל תוך עבודת-האמנות.
אני מתכוונת לקחת את סיפורי ההצלחה של המודל החברתי אותו למדתי כאשר אשוב, זה עלול להיות חילוף-תרבותי במיטבו. קיימים הבדלים בין המודל של ברוקלין לבין השיטה הישראלית.
דרך הצפייה בזה הברוקלינאי אני מאמינה כי קיבלתי כלים בעלי ערך לערבוב הקלחת בישראל.
מיתוס אישי (חילוני)
כאן נולדתי.
לא בניו-יורק – בוירג’יניה. בשנת 1976 אבי היה חלק ממשלחת חיל-האוויר הישראלי אל בסיס חיל האוויר האמריקני לאנגלי, וירג’יניה כחלק משיתוף פעולה ישראלי-אמריקאי בפיתוח הF-15.
אמי היתה אז בהריון עם תאומים.
כאשר חזרנו לישראל, הבאנו איתנו פאמפרז, קלוגס ופישר פרייס, סטאר וורז ודיסני.
דימויי הילדות שלי הם מצגות 16 מ”מ של סרטון קידום מכירות לדיסנילנד.
אבא הוא דור שישי בארץ, יליד הרצליה. סבא יליד מטולה.
אבא התנתק מן המשפחה המורחבת כאשר התחתן עם אמא.
אמא דור שני. לשואה.
סבתא באה מפולין, בדקה התשעים לפני המלחמה.
כאן הכירה את סבא, בחולות תל-אביב.
אמא היתה ציירת. סבתא לא הרשתה לה ללכת ללמוד. אמא נהיתה גננת.
בת למהנדס וגננת, גודלתי בידי 3 נשים חסרות-רחמים.
אחות של אמא עשתה עליה ועברה לגור לידינו לאחר שבעלה, אסטרונאוט לשעבר בנאסא, נפטר והותיר אותה עם שלושה בנים. סבתא עזרה לגדל את חמישתנו בעוד הבנות יצאו לעבוד.
תרבות מעולם לא היתה אצלנו בבית, אלא למראית-עין.
בדמות חלומות זעיר-בורגניים ושיעורי-פסנתר.
אני חייבת להיות ילדה של אבא.
בגיל 4 התחלתי לקרוא, ומאז לא הפסקתי.
ספריות על-גבי ספריות של סיפורת, פרוזה, פנטזיה ומדע-בדיוני.
סבתא גדלה בלי אמא. אמא גדלה בלי אבא. אמא וסבתא נפטרו כאשר הפכתי בת 20.
מעולם לא דיברנו על מין.
לטוב ולרע, הכל למדתי לבד.
ועשיתי זאת בדרך שלי, הרחק מ –
אבא, מעט בודד עכשיו, ניסה לפצות אותי על כל השנים שהיה נוכח/ נעדר (בעבודה)
בדמות תמיכה נלהבת באמנויות.
זה מאוחר מדי עכשיו. איך אוכל לחזור ואני יודעת מה שאני יודעת?
כאן נולדתי, ומצאתי את הלב שלי בניו-יורק.
ארץ ישנה-חדשה
גדלתי בהרצליה. העיר הקרויה על-שם חוזה מדינת היהודים, הזיה לא קטנה לכשעצמה.
בתחילה היתה סירת עץ קטנה על גבעת כורכר בכניסה להרצליה.
יותר מאוחר הוסיפו עליה תמונת דיוקנו של הרצל, כפי שנצפה על המרפסת ההיא בבאזל.
כיום, פיסה קטנה מהגבעה ההיא עוד עומדת לצד מחלף וקניון.
הסירה המקורית היא לזכר המעפילים שחתרו לחופי הרצליה, מהאוניות שלא הורשו לעגון.
אחת האוניות היתה האקסודוס, יותר מאוחר – סרט בכיכובו של פול ניומן.
אינפוטיינמנט :מעבר החוצה מהמרכז.
ארט-לאב בחולון היא דוגמא לדבר טוב שקורה בארץ.
גלית אילת מצאה מיקום אוף-סנטר מתל-אביב, ופתחה שם אתר בו מנסים ליצור תרבות-דיבור במדיה הדיגיטלית, בתרבות חזותית, וליצור שיח בין אמנים והמקומיים על-ידי סדנאות והרצאות.
בעיני היא עושה מלאכת קודש.
עדיין, השיח שם נשמר ברמת דיבור מאוד גבוהה, ואני תוהה על הערך שהוא יכול להביא לקהילה שאינה בשדה האמנות.
בשומרם על שיח גבוה, הם מקיימים את הגבולות בין תרבות (נט) ובין צרכניה כלאמר, עד כאן: עליכם ללמוד את השפה כדי להיות חלק מאיתנו.
אני חושבת ההיפך.
אני מבקשת למצוא דרך להפיץ תכנים ערכיים על-ידי מדית-בידור.
כאשר הצרכן (משתמש) מקבל בידור, הוא פתוח יותר לשמוע מסר.
דרך אחת היא על ידי תכנון משחקי-לומדה.
זהו אינפוטיינמנט. מידע העושה שימוש בפרדיגמות הקיימות בשוק המסחרי, חותר בהן ועושה לצרכיו.
הצהרת אמן
עבודתי היא חקירה של האופן בו “הדימוי” עובר טרנספורמציות ומשנה את האופן בו אנו חווים מצבים פשוטים ומורכבים כאחד; זהויות, סמלים ויחסי-תקשורת.
במהלך השנים גיבשתי שפה אישית ומודעת כאחת שדרכה תרבות “גבוהה” ונמוכה” מאבדת את קוטביותה ומתאגדת למערך דינאמי של יחסי צופה/ עבודה.
שפה זו מתפתחת ועדיין לא הגיעה אל יעדה הסופי.
התחנה הבאה, האנטר קולג’: שם אני מקווה להמשיך ולקרב את יחסי המשמעות שפה-דימוי לכדי יצירת קוד ויזואלי אשר יהווה שפה ברת-קיום עצמאי.
בלימודי התואר השני אני מתעתדת לעסוק בעיצוב ממשק וכתיבת תוכן עבור משחקי מחשב, תוך מתן דגש לצורה ותוכן שאינם ברי הפרדה והמהווים חווית-משתמש כוללת.
ציטוטים ומראי מקום
- רולאן בארת (על אור וצל)
“החדר המואר (קאמרה לוסידה) אותו מכשיר שקדם לצילום ואפשר לצייר עצם כלשהו דרך מנסרה לעומת החדר האפל (קאמרה אובסקורה)” אז בארת מצטט את בלאנשו “…מהותו של הדימוי הוא היותו כולו בחוץ… ואף על פי כן הוא מיסתורי… כמוס אבל גלוי לעין, ויש בו אותה היעדרות-נוכחות שהיא כוח הפיתוי והכישוף של הסירנות”[1]
- ויטו אקונצ’י (על השפה)
“Language is at once Prison and Liberty, and constitutes in itself an Immense Loop.[2]
- אנדי וורהול (על המשטח)
“If you want to know everything about Andy Warhol, you only need to look at the surface of my pictures and films and personality: that’s me. There’s nothing hidden behind it.”[3]
- ג’ורג’יה או’קיף, ביוגרפיה
- מאיה דרן, ביוגרפיה ומאמרים
- פרנק סינטרה
- דון דלילו/ תת עולם
- The society of the spectacle / Bourdin
- Total self management: chapter 3 in Raoul Vaneigem’s book
“From wildcat strike to total self management”
situationist international online
http://www.cddc.vt.edu/sionline/postsi/ratgeb01.html
- Nukespeak: the selling of nuclear technology in America
Stephen Hilgartner, Richard c. Bell, Rory O’connor
- אדם ברוך, מה נשמע בבית
- גדי טאוב, המרד השפוף
- אלטנוילנד: אם תרצו, אין זאת אוטופיה/ עדי צור
www.e-mago.co.il/e-magazine/altneuland.html
· אלטנוילנד/ תאודור בנימין זאב הרצל
· ס.גולדפלוס / ישראל בשנת 2000
· http://www.digitalartlab.org.il
[1] רולאן בארת, מחשבות על הצילום/ תרגום לעברית, הוצאת כתר
[2] Vito Acconci: writings, works, projects / Gloria Moore 2001 Ediciones Poligrafa
[3] Andy Warhol – Photography
